קריאת כיוון

ראשית כל, נאמר באופן הברור ביותר - היהדות מקדשת דווקא את החיים ולא את ההימנעות מהם. הברכה האלוקית הראשונה לבני המין האנושי הייתה: "פרו ורבו" – ישוב העולם ותיקונו. הלכות צניעות אם כן, אין מגמתן להילחם ולהמעיט את כוחות החיים כי אם להוות הגנה מפני סילופם של כוחות החיים והאהבה, עד לכדי התדרדרות ב'מדרון חלקלק ומהיר' לתאווה הרסנית שמפוררת את יסודות הקיום החברתי בעולם.
על הפסוק "וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד" (בראשית א', לא') אומר המדרש: "וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד" זה יצר טוב, "וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד" זה יצר רע. וכי יצר הרע טוב מאד, אתמהא! אלא שאילולי יצר הרע לא בנה אדם בית ולא נשא אשה, ולא הוליד בנים ולא נשא ונתן. (בראשית רבה, פרשה ט, סימן ט)
יצר הרע מכונה - "טוב מאוד" והוא האחראי להמשך קיומו של העולם, זאת ועוד, הגמרא בתחילת מסכת חגיגה קובעת כי "לא נברא העולם אלא לפריה ורבייה, שנאמר: "לא תוהו בראה, לשבת יצרה". (ישעיהו מה, יח') וכן, אל חזקיהו מלך יהודה, שהיה מהמלכים הצדיקים ביותר, אמר הנביא ישעיהו כי נגזרה עליו מיתה בעולם הזה וכן שאין לו חלק לעולם הבא וזאת, משום שבטל עצמו מקיום מצוות פריה ורביה, למרות שהיו לו נימוקים לכאורה מוצדקים לכך.
דוגמא מאלפת למצב שהיה שורר בעולם ללא אותם כוחות חיים. ניתן למצוא בגמרא במסכת יומא (דף סט) שם מתארת הגמרא, שבראשית ימי הבית השני, בעקבות חולשות בני דורם אנשי כנסת הגדולה ביטלו את 'יצר-העבודה זרה' והעבירו אותו מן העולם. לאחר מכן, הם רצו לנצל עת רצון זו וביקשו רחמים על מנת שיתבטל גם 'יצר העריות'. אולם, מהר מאוד הם נוכחו לדעת שאין העולם יכול להתקיים בלעדיו, וזאת משום שאפילו בעלי החיים הפסיקו להתרבות ועל כן הם רק 'החלישו' אותו וגרמו לכך שלקרובות משפחה מדרגה ראשונה, לא יתאווה האדם.